סיפורנו מתחיל בממלכה קטנה אי שם במזרח התיכון, משפחה קטנה, אבא (54), אמא (43) וילדה (11) שהחליטו לצאת למסע אל הבלתי נודע בארץ רחוקה...זהו סיפור אישי ואין לראות בו המלצה ו/או אוטוריטה משפטית/ציבורית על תהליכי המעבר לגרמניה. אנו מקווים שתמצאו בו עזרה ולו הקטנה ביותר למעברכם או התלבטויותכם. בכך שכרנו בעמלינו. קריאה נעימה ובהצלחה!!

​

​

ההחלטה
לקח לנו 6 שנים להשיג לי ולילדה אזרחות גרמנית ו-12 שנה להגיע להחלטה לזוז, מרגישים שהגיל של הבת שלנו קריטי ושאם נחכה עוד קצת לא נצליח לעשות את המעבר. הקושי העיקרי היה להשאיר מאחור הורים מבוגרים מאוד ללא ידיעה אם נראה אותם שוב לפני לכתם.

​

ההחלטה היתה משותפת לי ולאישה וודאנו שאנו מוכנים במאת האחוזים למעבר, כמובן ששיתפנו את הבת שלנו בכל התהליך והכנו אותה עד כמה שאפשר כולל כמה חודשים של לימוד השפה. לצערי, שנינו לא הצלחנו למצוא את הזמן לעשות קורס גרמנית בארץ, וחבל כי בהסתכלות אחורה זה היה כדאי ואף הכרחי.

​

שנינו עצמאים במקצועות חופשיים (מעצב גרפי ופסיכותרפיסטית), אך ההתכוונות שלנו למעבר היתה למצוא ערך משותף שנוכל להשקיע בו את מרצנו יחד, החחלטה היתה על בית הארחה בו נוכל לארח אנשים, סדנאות ואירועים.

​

ההתלבטות העיקרית היתה, היכן יהיה לנו הכי נכון והכי קל להתחיל חיים חדשים בארץ חדשה, לשם כך, וכדי שהילדה שלנו לא תגיע למקום לא ידוע בכלל, יצאנו למסע מקדים של חודש וחצי ״לחרוש״ את גרמניה ולמצוא מענה להתלבטות הזו. ההרגשה הפנימית שקיננה בנו בישראל שזה יהיה באזור היער השחור, שם פינטזנו, יהיה מזג האויר נוח יותר מאזורים צפוניים יותר, ועם זה יצאנו לדרך.

 

מסע הכנה
שומרים את הפנטזיה בבטן, החלטנו להתחיל בעיר, ברלין, שם ישנם ישראלים רבים, מקום שעל פניו יכול להיות נקודת התחלה מצויינת וקלה, יש לנו גם חברים שם מה שיכול להקל. בילינו שבועיים בעיר, סוקרים אותה לאורכה ולרוחבה על כל שכונותיה, יופיה וכיעורה. יצאנו ממנה נפעמים אך ללא החלטה עדיין והמשכנו בדרכנו דרומה לעבר אזור מינכן וימות בוואריה היפהפיה, שבוע באזור, שמאוד נהננו ממנו הבהיר לנו שזה לא מקומנו, אז המשכנו הלאה לשטוטגארט לחבר מקומי שמתגורר שם כבר 30 שנה. ניהלנו עימו שיחות רבות, לעומק ולרוחב להבין מה נכון לנו, ראינו את שטוטגרט וסביבותיה, סיפרנו לו מה החזון שלנו ומה ברצוננו לעשות והוא נאות לומר לנו שאנו מבזבזים את זמננו ושכדאי שנחזור על עקבותינו לברלין כדי להתחיל שם את חיינו בגרמניה.

​

ניסינו עדיין לעקוב אחרי החלום שלנו ולנסוע ממנו ליער השחור לחפש שם את ״המקום״ שלנו, אך הייקום אמר את דברו וסיקל כל אפשרות שנגיע לשם. חצי מיואשים, התקשרנו לחברים שנמצאים על הדרך חזרה לברלין כדי שנוכל להתארח אצלם ללילה בכדי לא לנסוע מרחק כה גדול ביום אחד. הם הגיבו בשמחה ואמרו לנו שהחדר מחכה לנו, אז נסענו...והגענו....וכאן קרתה תפנית בעלילה....

​

זה היה עוד בלילה, כשהגענו מאוחר בחושך ועדין לא ראינו להיכן הגענו שהם אמרו לנו שיש בסוף הרחוב שלהם בית למכירה, 3 קומות על שפת נהר במחיר לא שפוי של 11,000 יורו, מיד הוצאנו פנקס שיקים ורצינו לרשום שיק, לישראלים שכמונו, לשמוע מחיר של בית במחיר של מכונית יד שנייה שנת 2000 זה שבר את כל המושג ״קניית בית״ שהכרנו ופתח לנו את ההבנה שיש מקומות בעולם שניתן לקנות בהם בית במחיר שפוי, נכון, לא במרכז עירוני סואן וידוע, אולי לא נכס שמניב תשואות מרקיעות שחקים, אבל עדיין נכס שניתן לגור בו ולנהל ממנו חיים. בבוקר, ובימים שלאחריהם (כמובן שנשארנו), גילינו שאנו נמצאים בחבל ארץ מדהים ביופיו, מעוגן בחקלאות אורגנית, הרים, שמורות טבע, כפרים קטנים, ערים קטנות, בצבעים וגוונים של ירוק וחום מכל עבר כמו בגלוייה יפה שקונים בחנות המזכרות המקומית. סימנו ווי על המקום ושמנו ב-faivorits, אבל המשכנו הלאה כדי לתור עוד מספר מקומות, עברנו דרך דיסלדורף כדי להבין שזה לא המקום שלנו, וגם דרך מונסטר בצפון כדי ללמוד מאשת חבר מקומי, שגרה 15 שנה במקום שאהבנו, שיש שם בית למכירה, בדיוק כזה כמו בחלומות שלנו...אבל היא לא מצאה אותו...אז המשכנו לטייל עוד קצת וחזרנו הביתה, עם ידיעה פנימית והחלטה שאנו מוכנים לצאת לדרך...החלטנו למכור את הדירה באמונה שהמתבקש ימצא עבורינו בגרמניה...

​

אחרי חודש, קיבלנו מייל מהחברה, שהבית נמצא, ושהוא עדיין למכירה, כשראינו את התמונות שלו, ידענו שזה הבית שחיפשנו והחלטנו ללכת על זה. התהליך (שמפורט בפוסט נפרד) לקח 4 חודשים ואחרי חצי שנה נחתנו בגרמניה...

 

תחקיר הכנה
כדי להבין מה נדרש מאיתנו עם הנחיתה, ערכנו תחקיר אינטרנטי וליקטנו את כל פיסות האינפורמציה הנדרשות כדי לדעת מה לעשות אדמינסטרטיבית מיד עם הגעתנו לגרמניה. הכנו מסמך מסודר עם כל הפרטים, המשרדים, הכתובות והמסמכים שנצטרך מישראל (לפחות את אלה שהבנו שצריך, דאגנו לקבל אם לא היו בנמצא). יש חומר רב באינטרנט והיה די קל למצוא את זה. עדיין היו כמה הפתעות בדרך....

חשוב להדגיש שנחתנו באזור כפרי (בניגוד לעיר גדולה), עובדה שהקלה עלינו מאוד את הקליטה האדמינסטרטיבית בגלל שכמעט ולא היו תורים בכל המשרדים אליהם הגענו.

​

לפני הנסיעה, ולאחר שקראנו את כל ההמלצות באינטרנט, עשינו ביטוח רפואי לשלושה חודשים, חשוב להדגיש שלפי חוק, כל אדם שגר בגרמניה חייב להיות מבוטח רפואית. נושא הביטוח הרפואי מוגש בהמשך בהרחבה וכדאי לקרוא אותו היטב.

​

​

 

אדמיניסטרציה בגרמניה
אין מה להיבהל, פשוט לעשות - מאיפה מתחילים ומה עושים מרגע הנחיתה.

 

​

הדבר הראשון -  Anmeldung (רישום מגורים)

יום אחרי הגעתנו כבר התייצבנו במשרד העירוני האחראי על רישום כתובתנו החדשה בגרמניה. זהו המסמך הכי חשוב להתחיל עימו חיים כאן. בלעדיו, לא ניתן לעשות כמעט כלום (פתיחת חשבון בנק, התקשרות עם שרותי העיריה, קבלת ויזה, רכישת רכב וכו׳). מאחר ולא היה תור, פשוט נכנסנו לבית העירייה Rathouse וביקשנו להרשם, הגענו עם הפספורטים שלנו הגרמנים והישראלים ומסמכי רכישת הבית. הרישום אינו כרוך בתשלום כלשהו והמסמך ניתן לנו ביד מיידית. למי שעובר לגור בעיר גדולה, כדאי שיקרא באינטרנט כיצד לגשת למשרד העירוני בעירו והאם צריך לקבוע תור מראש.

 

​

הדבר השני - פתיחת חשבון בנק
כדי להתחיל לנהל חיים ומערכות יחסים עם המוסדות השונים בגרמניה, חייב להיות לכם חשבון בנק. בגרמניה אין שיקים כבר מעל 10 שנים, וכל התשלומים נעשים דרך חשבון הבנק. הבחירה שלנו היתה בבנק שיש לו סניף מקומי בעיר הקרובה, שהוא מוכר בכל גרמניה, ובנוסף רצינו שתהיה לו גם אפשרות ניהול אינטרנטית ידידותית למשתמש. אחרי שחקרנו את הנושא באינטרנט, בחרנו ב-sparkassee ואנחנו עד כה מאוד מרוצים מהבחירה, מהשרות ובעיקר מאתר האינטרנט שלהם ממנו אנו מנהלים את הקשרים הפיננסים שלנו בקלות יתרה. כדי לפתוח את חשבון הבנק, הגענו עם ה-Anmeldung והדרכונים הישראלים והגרמנים שלנו.

 

בתהליך פתיחת החשבון יש להצהיר היכן אתם משלמים מיסים, זה חשוב למערכת הבנקאית ואם זה לא ברור זה עלול לגרום לסיבוכים במערכת. מאחר ולא הגענו לגרמניה עם הבטחת משרה או חוזה עבודה מול חברה מקומית, הרי שחובת הצהרת המס שלנו נרשמה כישראל. במידה והסטטוס משתנה, ניתן וחשוב לשנות זאת בבנק. למיטב הבנתנו, כל אדם שאינו שכיר בגרמניה, גם אם עדיין לא פתח עסק עצמאי, מחוייב בסוף השנה להגיש דו״ח שנתי לרשות המיסים.

​

​

הדבר השלישי - אשרת שהייה במשרד הזרים
מאחר ולאישה אין אזרחות גרמנית, היא נדרשה לקבלת ויזת שהייה של ״איחוד משפחות״, לפי ההוראות שקראנו בקונסוליה הגרמנית בישראל, היינו אמורים להגיע למשרד עם תעודת לידה של הבת חתומה באפוסטיל של משרד החוץ (הצטיידנו מראש מהארץ), טופס רישום המגורים בגרמניה (Anmeldung), טופס ממולא של בקשה לויזה (Application for a national visa) שהורדנו מאתר הקונסוליה הגרמנית בישראל, טופס ביטוח נסיעות לחו״ל בתוקף, שתי תמונות פספוטר ביומטריות והפספורטים הישראלים והגרמנים עם חותמת כניסה לגרמניה.

​

בפעם הראשונה, פשוט נכנסנו למשרד בשעות הקבלה עד שפקיד קיבל אותנו, הגשנו את המסמכים שהבאנו ונקבע לנו מועד לפגישה נוספת שבה יאמר לנו, לאחר שיבדקו את המסמכים, אם חסר להם מסמך כלשהו כדי שהגשת הבקשה תהיה כהלכה. 

​

בפגישה השנייה התבקשנו להוסיף תצהיר של חשבון הבנק שלנו בגרמניה שמראה שיש לנו הון עצמי להתחלת החיים כאן ולא נזדקק לעזרה ממשלתית. לאחר שכל המסמכים אושרו והבקשה נקלטה, לקח כחודש וחצי עד שקראו לנו לקבל את אשרת השהייה לשלוש שנים המאשרת לאישה, גם שהייה וגם עבודה בגרמניה.

​

​

הדבר הרביעי - המרת רשיון הנהיגה
קראנו הרבה על התהליך באינטרנט, והבנו שיקחו לנו את רשיון הנהיגה הישראלי, לפיכך בהמלצת מה שקראנו, הזמנו בעודנו בישראל רשיון נהיגה נוסף, ויצאנו מצויידים עם שני רשיונות נהיגה, כדי שנוכל לנהוג עם הרשיון הישראלי בביקורים בארץ.

אופרטיבית, ניתן להשתמש ולנהוג עם הרשיון הישראלי עד 6 חודשים בלבד מרגע הכנסיה לגרמניה. ובזמן הזה מן הראוי להמיר את רשיון הנהיגה הישראלי בגרמני, מה שכדאי לעשות במיוחד עם רוצים לקנות רכב בגרמניה בחצי השנה הראשונה. 

במה צריך להצטייד לפני שמגיעים למשרד הרישוי הגרמני (BMVI), רשיון הנהיגה הישראלי (הבנו עימנו גם תרגום בגרמנית לכל מקרה אך לא נדרשנו לכך), תמונה ביומטרית (עלה 15 יורו ל-4 תמונות), פספורט בתוקף, ובדיקת עיניים שניתן לעשות אצל אופטמטריסט מורשה (הרשימה המקומית נמצאת באתר שלהם), שעלתה של 15 יורו. עם הגשת הטפסים יש לשלם 35 יורו עבור המרת הרשיונות. במשרד יש עמדת תשלום שניתן לשלם בה עם כרטיס אשראי מקומי או בינלאומי.

לאחר כ-3 שבועות מקבלים זימון לקבלת הרשיון החדש. חשוב לציין שברשיון הישראלי היה לי רשיון לקטנוע עד 50 סמ״ק ולא הסכימו להעביר לי אותו לרשיון הגרמני.

​

​

הדבר החמישי – ביטוח בריאות
חייב להודות שכאן עברנו כמה מדורי גהנום, בעיקר בגלל הרבה הפחדות וחוסר בהירות באינפורמציה שקראנו וקיבלנו מסוכני ביטוח מקומיים, לבסוף זה היה פשוט משחשבנו. 

​

בחוק היבש, אמורים להשלים את הנושא תוך 3-6 חודשים מרגע הכניסה לגרמניה ואנו חיכינו יותר מדי בגלל חוסר הבהירות. לפיכך המלצתנו, לא להתעכב עם זה ולפתור זאת בהקדם האפשרי כי לבסוף, כאשר קיבלו אותנו לביטוח הציבורי (איזו הקלה), לקחו מאיתנו תשלום רטרואקטיבי מהיום שנכנסנו לגרמניה, כך שיצא ששילמנו במקביל גם ביטוח נסיעות לחו״ל לכל החודשים הללו וחבל.

עוד בארץ, הבנו ממה שקראנו שיש שני סוגי ביטוחים בגרמניה, ציבורי ופרטי, כאשר ההבדל הכספי בינהם מהותי ביותר לכיסו של אדם. עבור ביטוח פרטי ביקשו מאיתנו כאן סכום עתק של 1,200 יורו לחודש לכל המשפחה, בעוד הביטוח הציבורי לאנשים נטולי הכנסה עומד על 178 יורו לחודש למשפחה (זה משתנה כאשר יש הכנסה ובהתאם לרמת ההכנסה עולה הביטוח בדירוג, הגובה המכסימלי לביטוח ציבורי הינו 760 יורו לחודש למשפחה). 

​

כמובן שרצינו להיות מבוטחים בביטוח ציבורי, אך נאמר לנו שהוא מיועד לשכירים בלבד או למובטלים. מאחר והיה לנו סטטוס שלא מתכתב עם המציאות (לא שכירים, לא עצמאים וללא הכנסה אך לא מובטלים), לא ידענו כיצד ניתן לקבל ביטוח ציבורי, מה גם שהחוק אומר שאם התחלת את חייך בגרמניה עם ביטוח פרטי, לא תוכל לעבור לביטוח ציבורי יותר, מצב מדאיג ביותר מבחינה כלכלית. בנוסף, נאמר לנו על ידי סוכנים, שאם נגיש בקשה לביטוח ציבורי יתכן ונידחה על ידם ואז נהייה חייבים להיות מבוטחים בביטוח הפרטי, עובדה שהדאיגה אותנו רבות.

​

בסופו של דבר, חבר שלנו שהיה ראש הקהילה היהודית של דיסלדורף, שהוא גם סוכן ביטוח ותיק, הסביר לנו שהביטוח הציבורי חייב לקבל אותנו אם אנחנו בעלי אזרחות גרמנית ומתחת לגיל 55. אז פשוט ניגשנו למחרת למשרדי החברה בעיר שלנו וביקשנו להרשם אצלם. הפקיד, שהיה חביב במיוחד, וגם דיבר אנגלית רהוטה, נתן לי טפסים למילוי ללא כל שאלה. הגשנו אותם לאחר מספר ימים והתקבלנו כמבוטחים בביטוח הציבורי (בחברת AOK).

​

למן הראוי לצין, כי מאחר ואנו חיים כידועים בציבור, התבקשנו לשלם עבור שני ביטוחים. באם היינו או כאשר נהייה נשואים, התשלום הוא תשלום אחד לכל תא משפחתי.

​

​

הדבר השישי - קיצבת ילדים
בגרמניה ניתן לקבל קיצבת ילדים ממשרד Familienkasse, אני לא מכיר את החוק לאשורו אבל הבנתי שצריך להגיש שני טפסים של (Kindergeld) שניתן להוריד מהאתר הבא של משרד העבודה (https://www3.arbeitsagentur.de/web/content/DE/Formulare/Detail/index.htm?dfContentId=L6019022DSTBAI515647) כאשר צריך שיהיה גם מספר מס של מגיש הבקשה.

​

הגשתי את הבקשה לפני כחודש, לאחר כחצי שנה של שהות בגרמניה, ולבנתיים קיבלתי רק בקשה לשלוח עוד טפסים שנשלחו אליהם. עדיין מחכה לתשובתם ולקבלת הקיצבה. עדכונים בהמשך.

​

עדכון: אחרי שיחה עם המשרד, נתברר לי שהיתי צריך להחתים מסמך אחד בעיריה, אחרי שהחתמתי אותו ושלחתי להם, קיבלתי את קיצבת הילדים רטרואקטיבית מהיום שהגענו לגרמניה.

​

​

הדבר השביעי – פנסיה/ קיצבת זיקנה
גם נושא שכדאי להתייחס אליו, אך עדיין לא הגעתי אליו. אעדכן את המאמר כאשר אגיע לזה.

 

​

​

להתחיל את החיים
התמודדות עם שפה, מזג האויר, רכישת מכונית, תשלומים, ביטוחים, בית ספר,
שכנים, חברים וכל השאר

 

השפה
זו לא פעם ראשונה שאני עובר לארץ זרה שאיני מדבר בה את השפה. זה מלווה בתחושת אילמות, העובדה שאני לא מסוגל לנהל בעצם שיחת טלפון או תקשורת מינימלית בניב המקומי, גורמת להרגיש מן ״נכות״ לא נוחה שמלווה אותי כל הזמן. זה מאוד קשה כאשר אתה אדם מאוד תקשורתי שרגיל להביע את עצמך. נסיוני הקודם לימד אותי שלא משנה מה, כדאי לפתוח את הפה ולדבר, אפילו עם טעויות ובעיקר להקשיב ולנסות להבין מה אומרים לי דרך שפת הגוף, אינטונציות וכל חוש אחר שקיים בי. בכל מקום שהסכים וידע לתת לנו מענה, דיברנו באנגלית, בשאר הפעמים גמגמנו בשפת ידיים, עיניים וווקאלית. איפה שלא הצלחנו, לקחנו איתנו חברים מקומיים דוברי השפה שיעזרו לנו.

​

עצם הרצון ליצור תקשורת יכול לעזור לגשר בהתחלה על הקושי הזה. חשוב לנטרל את המחשבות השליליות כמו ״אין סיכוי שאדבר״, ״אני לא כישרוני לשפות״ ודומיהם. הפיתרון הוא כמובן ללמוד את השפה ובמהרה, אם לפני שמגיעים או כשמגיעים. כשגרתי בצרפת, לקח לי שנתיים להתחיל לדבר את השפה מהקשבה בלבד, אבל אין צורך לחכות כל כך הרבה זמן. עדיף ללמוד.

​

הילדה שלנו, שהתחילה ללכת לבית הספר כאן חודשיים אחרי הגעתינו, היתה ראשונה להתמודד עם סביבה דוברת רק גרמנית ביומיום שלה, זה היה לה מאוד קשה והיא הביעה התנגדות חזקה ללכת לבית הספר ולפתוח את הפה לדבר גרמנית, היום, חצי שנה אחרי היא עם הרבה פחות התנגדות ללכת לבית הספר, אך עדיין מרגישה לא נוח לדבר את השפה, דבר מאוד שיגרתי למעברים מן הסוג הזה בכל גיל. אני מאמין, שעם עוד קצת סבלנות זה ישתנה ובטוח שהיא תדבר הרבה לפנינו את השפה ברהיטות.

​

רק עכשיו, אחרי 8 חודשים כאן, אנחנו מתפנים להתחיל קורס גרמנית. כל הזמן שהיינו כאן היה מוקדש לשיפוץ הבית והתאקלמות. אין לי ציפיות שאדע לקרוא ולכתוב גרמנית ברמה גבוהה, אך בהחלט יש לי רצון להגיע לרמת תקשורת יומיומית סבירה שתאפשר לי לתקשר כאן ללא עזרה.

​

חשוב להדגיש, שכל התקופה מרגע הגעתנו, התמודדנו עם עשרות רבות של מכתבים, טפסים, חוזים שהיינו אמורים להתייחס אליהם, שעבור חלקם הגדול נעזרנו בחברים, וכשגבר הביטחון הפנימי שלנו, נעזרנו בגוגל להבין את המשמעות הנושאית של המסמכים הללו כדי שנוכל לתת להם מענה. כדי להקל על עצמנו בהמשך, תייקנו כל מסמך כזה עם דף כיתוב בעברית שמסביר מהו וממי קיבלנו אותו וגם סרקנו אותו כדי שיהיה בשלוף בכל רגע שנצטרך אותו, זה מאוד עזר לנו בהתנהלות האדמיניסטרטיבית כאן ששופעת בטפסים.

​

​

מזג האויר בגרמניה
במחשבה תחילה, הגענו לכאן בתחילת האביב (חודש מרץ), כדי להקל את ההתאקלמות למזג האויר השונה מאוד מישראל. היו עדיין ימים קרים אך לא נורא קרים, וגם באפריל ״המשוגע״ כפי שקוראים לו כאן, נתקלנו בימי שלג, שמש ובעיקר בחוסר יציבות שהצדיק את שמו. העצים והצמחייה בכלל, היו ״ערומים״ והימים מוארים. לקראת סוף האביב הימים נהיו ארוכים ובקיץ האור משתרך עד 11 בלילה כמעט, כייף אמיתי. אי אפשר לומר שהיה לנו קיץ כאן שמזכיר במשהו את המוכר לנו מישראל, רוב הזמן היה קריר, גשמי ולעיתים נדירות ימי שמש. עדיין ניתן ללכת עם בגדים קצרים בקיץ וסנדלים. עכשיו סתיו, העצים לאח מוכנים, מיכל הגז שמחמם את הבית מלא, הימים התקצרו ואנו יוצאים בחושך לבית הספר בבוקר, עדיין לא הגיע הקור של החורף, אבל אנחנו מוכנים עם המעילים, הכובעים והכפפות...

​

​

אוכל
יש הכל מכל וכל שחשקה נפשכם, בכל רמה כספית שתרצו, החל מסופרים זולים כמו אלדי ולידל ועד לחנויות דליקטס שתוכלו לגמור בהן את התקציב החודשי בחמש דקות. לוקח זמן למצוא את מה שבלוטות הטעם אוהבות מאחר והמבחר כאן עצום וצריך לנסות ולהתנסות עד שמגיעים למוצר הנכון עבורכם. אחר כך זה נהייה קל כמו קנייה בארץ, רק שהמחירים כאן לרוב זולים יותר ולא נותנים תחושה של abuse כפי שהיתי מרגיש בארץ כל פעם שנכנסתי לסופר.

​

וכן, לא תמצאו בדיוק את הטעם של קוטג׳ תנובה, וגם לא שוארמה בפיתה כמו בארץ, והחמאה לא בדיוק באותו הצבע אבל בהחלט תוכלו לאכול טוב ולמצוא תחליפים מקבילים לכל מזון שתחפצו. בסופו של דבר זה מאוד אינדוודואלי ותלוי בכם.
 
אנקדוטה קטנה, לאוהב כוסברה וסחוג כמוני היתה הפתעה לא למצוא בסופרים כוסברה (מסתבר שהגרמנים רואים בזה אוכל אוריינטלי ולא ממש משתמשים בזה בבישול) או למצוא שני עלים במחיר שני יורו בחנויות טבע אורגניות....גם לזה נמצא פתרון בדמות החנויות של התורכים שמרגישות כמו בארץ ומוכרות כוסברה ב״סטיפות״ בעלות של 70 אגורות לחבילה. בכללי, מחירי הפירות והירקות בשווקים התורכיים נמוכים מאלו של רשתות הסופרים.

​

​

בית ספר
אחת ההתמודדויות היותר קשות שהיו לנו כאן, בהתחלה התלבטנו לאיזה בית ספר להכניס אותה, רגיל, בינלאומי או אנטרופוסופי, אחרי שבדקנו את כולם החלטנו על בית הספר הרגיל בעיר. בעצתם הכנסנו את הבת שלנו לכיתה נמוכה יותר בשנה כדי שיהיה לה קל יותר. למרות זאת היא עדיין נאלצה להתמודד לבדה מול ״העולם״ שאינה מדברת את שפתו כאשר אין לה מגשרים (באנגלית או אחים או חברים) שיעזרו לה להבין מה מדברים עימה, ועם זאת שבית הספר עשה מאמץ לבוא לקרתנו, זה לא מנע את הקושי. לקח לנו זמן להבין את המערכת כאן ולדאוג שיתנו לה שעורי אינטרגציה יומיים, רק בשבוע האחרון היא החלה לקבל זאת וללמוד כל יום בעיקר גרמנית, מה שגרם לשינוי גדול ברצון שלה ללכת לבית הספר.

​

לטענתה (היא בת 11), המשמעת בבית הספר לא חזקה כמו בישראל, ויש כמה חוקים שהיא מתקשה להתרגל אליהם (כמו החלפת הנעלים לנעלי בית בתחום בית הספר), אסור להישאר בכיתה בזמן ההפסקה וחייבים לצאת לחצר בית הספר בהפסקה (גם כשקריר בחוץ – נראה מה יקרה בחורף כשיהיה באמת קר).

​

מבחינתנו, מצאנו שהמערכת מעודדת את הילדים מגיל צעיר לעצמאות ולקיחת אחריות לחיים, האוריינטציה של בית הספר הספציפי ששלחנו אותה מכוונת ללמד את הילדים דברים שיכינו אותם לחיים, דבר שאנו מוצאים כיפה ומועיל מאוד. מאחר ומעט מאוד מהמורים והמנהלים דוברי אנגלית, אנו מאותגרים בחיי היומיום ליצור תקשורת מול המערכת, השונה מאוד ממה שאנו מכירים בישראל.

​

היום, לאחר 4 שנים, אנו מבינים שהמעבר היה דיי טראומטי בשבילה, היא לא הצליחה להשתלב לימודית וחברתית ואנו מחפשים עבורה אלטרנטיבות ל-4 שנים הבאות שנותרו לה עוד ללמוד.

 

שכנים
אחת השאלות המטרידות שהעסיקו אותנו לפני בואנו היתה איזה שכנים יהיו לנו? (כי בחיי היומיום, לפעמים שכנים הם האנשים הכי קרובים אלייך כשאתה צריך מישהו או משהו) האם משהו ידבר איתנו או שנחייה בבידוד מזהיר בכפר הקטן שבחרנו לגור כאן. האם הם מדברים אנגלית? האם הם תקשורתיים? חביבים? חמימים? בביקור המקדים שלי בחורף, לא ראיתי נפש חיה מסתובבת ברחובות ומבחינה חברתית זה קצת הדאיג אותנו. אבל בכל זאת החלטנו לעשות את הצעד.

​

עם שכנים צריך הרבה מזל, ולשמחתנו, המזל שיחק לטובתנו וקיבלנו שכנים מדהימים, זוג עם ילד, שהוריהם גרים מתחתם, שמדברים אנגלית (במאמץ אמנם אבל מדברים), שהיו חביבים, תקשורתיים, עוזרים, לבביים ובמשך כל הקיץ נרקמו ביננו יחסי שכנות כיפיים, מעשירים וחבריים.

​

​

לקנות רכב בגרמניה
וואו, זה היה מסע, בעיקרון זה פשוט, נכנסים לאחד הדילרים המקומיים, משלמים ויוצאים עם רכב...אבל, קודם כל חיכינו שיהיה לנו רשיון נהיגה גרמני, ואז התלבטנו איזה רכב לקנות, אז עשינו מחקר שוק באינטרנט להבין שרוב מהמכוניות שרצינו לא ממש עומדות בתקציב שהגדרנו, לבסוף הגענו להסכמה על ״ניסן״, יופי, עכשיו מחפשים דילרים מקומיים, ומה קורה אם אין להם את הרכב שבדיוק רצינו ותקצבנו, כמו שקרה במציאות, אחרי שחרשנו בטווח של 50 ק״מ כל דילר אפשרי. 

​

אז התחלנו לחפש בשני האתרים הכי פופולארים בגרמניה לרכישת מכונית משומשות (https://www.mobile.de/?lang=en) ו-(https://www.autoscout24.com/), יופי, אז בוא נאמר שמצאנו את הרכב שרצינו בתקציב שרצינו, אבל הוא נמצא 350 ק״מ מאיתנו. מה עושים?

​

היופי הוא שבאתר מקבלים אינפורמציה מקיפה ומלאה על הרכבים כולל תמונות מכל צד אפשרי, מה שמקל ונותן תחושה של ביטחון שניתן לסמוך על המידע הזה. אפשר גם לקחת את הרכב לבדיקה וכמובן לבדוק את כל המסמכים שלו ולאמת אותם. במקרה שלנו, לא רצינו לנסוע את המרחק הזה לגלות שזה לא המכונית שלנו, אז החלטנו לסמוך על שרואות עיננו, וגם ביקשנו מחבר שבמקרה עבר באזור (לא מכונאי או משהו כזה) שיגש לדילר להרגיש את הרכב ולראות אם משהו נראה לו חשוד או לא סדיר ואחרי שקיבלנו ממנו משוב שנראה לו שהרכב בסדר וללא פגמים נראים, החלטנו לרכוש אותו וביקשנו מהסוכן שינהג אלינו את הרכב ללא תשלום נוסף, למזלנו הוא הסכים (שכן שלנו מלבנון) אחרי כמה מילות אהלן וסהלאן בטלפון...

​

אז כן, לקחנו סיכון, וכמובן שבדקנו את הרכב מיד שקיבלנו אותו במוסך מורשה מקומי, והכל נמצא תקין ביותר. אבל עשינו שתי פדיחות בתהליך הקנייה. אחת, לא ווידאנו שנקבל שני זוגות מפתחות לרכב (מה שהתברר כעולה 160 יורו למפתח) והשני שהרכב לא נמכר עם צמיגי חורף (שהכרחיים לנהיגה כאן במזג האויר החורפי), שגם הם עלו לא מעט לסוג הרכב שלנו. זהו חלק משכר הלימוד של מקום חדש...

​

עוד כמה דברים לדעת אחרי שהרכב מגיע אליכם, אי אפשר לנהוג בו עד שלא עשיתם העברת בעלות וקיבלתם מספר חדש לרכב. התהליך לא מסובך ודורש הגעה למשרד התחבורה המקומי, שם קודם כל מגישים את מסמכי הרכב, משלמים אגרה (לא זוכר כמה אבל לא יקר מדי) ומקבלים תלוש ללכת למקום שמייצר לך את לוחיות הרכב (בדרך כלל בצמוד למשרד התחבורה). אחרי שחוזרים עם הלוחיות, נשלמת העברת הבעלות ומקבלים גם מדבקות עדכניות להדביק על הלוחיות. תהיו מוכנים בתהליך העברת הבעלות שישאלו אתכם איזה מספר תרצו לרכב שלכם, שלושת האותיות הראשונות מייצגות את שם העיר בה זה נעשה, אך שארית המספר היא לבחירתכם. אנחנו בחרנו EA99 ערן וענת לעוד 99 שנים יחד.

​

ביטוח הרכב בגרמניה, גם הוא סוגייה שיש לתת עליה את הדעת, מאחר ובגרמניה עלות הביטוח נגזרת מוותק הנהיגה וממספר השנים שנמנעת להגיש תביעות ביטוחיות בגין הרכב שלך. כאשר אתה ממיר את הרשיון הישראלי, אתה נחשב מבחינה ביטוחית לנהג חדש ומשלם 120% ביטוח כי רמת הסיכון שלך נחשבת עבורן גבוהה. כדי לקבל הנחת ביטוח, צריך להמציא מישראל (באנגלית) טופס ׳העדר תביעותֿ׳ מחברת הביטוח שביטחה את הרכב שלכם בארץ, הם מתורגלים לתת זאת אך מומלץ לעשות זאת עוד מהארץ ולהגיע מוכנים, כי מרחוק, ואחרי שכבר עזבתם את סוכן הביטוח או חברת הביטוח בארץ, הנכונות שלהם לעזור היא לא גבוהה. במידה וכמו במקרה שלנו, הביטוח והרכב היו רשומים על שם האישה בכל התקופה, היינו צריכים לספק עוד כמה תצהירים וזה קצת סיבך את הנושא מה גם שהיינו מבוטחים בכמה חברות ביטוח בארץ. לכן לבסוף הם הסכימו לקבל רק 3 שנים וותק מכל המסמכים שהגשנו להם מהעשור האחרון וזה ייקר את עלות הפרמיה השנתית שלנו. עוד נושא אחד שיש לשלמו בגרמניה הוא תשלום מס על מנוע הרכב, תשלום שנתי שחוזר על עצמו. לכל רכב יש עלות שונה למס המנוע.

​

​

תשלומים ועלויות

כל ההתקשרויות והתשלומים עם הרשויות, חברת חשמל, טלפונים, ביטוח רפואי, ביטוחים ודומיהם נעשות דרך העברה בנקאית. אתה יכול ברוב המקרים לבקש חשבונית לפני, אבל הרבה יותר נוח שיורידו לך את זה מהחשבון באופן אוטומטי. אתה מתבקש ברוב המקרים לספק את מספר חשבון הבנק שלך ויודע מראש מתי יורידו לך ואילו סכומים, מלבד חברת חשמל שלוקחת סכום יחסי שנקבע על פי מספר הנפשות בבית ובסוף השנה עורכת עימך התחשבנות אם נמצא פער בין מה שקבעו ומה שהיה בפועל. תתכוננו להרבה ניירת בהתחלה והרבה מסמכים שתצטרכו לחתום עליהם. מומלץ לשמור את כולם ולנהל טבלת אקסל שנתית כדי לקבל את התמונה המדוייקת של התקציב השנתי הנדרש.

​

בגרמניה יש מספר תשלומים שלא מוכרים לנו הישראלים, כמו מס על מנוע הרכב שהזכרתי קודם. כדי לעזור לכם לקבל תמונה כלשהי על כל עלויות החיים כאן הכנתי את הרשימה הבאה שמתייחסת לכל התשלומים עבור חיים בבית פרטי בכפר קטן במרכז גרמניה של משפחה בת 3 נפשות (כמובן שהמחירים משתנים ממקום למקום וממדינה למדינה לפיכך פירטתי רק את הרשימה ללא סכומים):

 

 

תשלומים חודשיים
- שכ״ד 
- חשמל
- טלפון סלולרי 
- טלפון נייח
- ספק אינטרנט
- ביטוח רפואי 
- ספק כבלים (לא מחייב אפשר גם לרכוש צלחת לווינית חד פעמי)

 

 

תשלומים תלת-חודשיים
- מיסי עיריה ומים ראשי 
- תשלום מים משני
- פינוי אשפה
- אגרת רדיו וטלויזיה

 

 

תשלומים שנתיים
- מיסים שנתיים על הבית (לא קיים בישראל אבל מחוייב כאן למי שרוכש בית)
- בדיקת ניקוי ארובות
- בדיקת תקינות מטפים
- ביטוח מבנה
- ביטוח תכולה
- ביטוח רכב
- ביטוח גרירה
- תשלום מס על מנוע הרכב
- ביטוח צד ג׳ פרטי (כדאי ודיי חובה בגרמניה)

​

​

תשלומים משתנים
- גז לחימום הבית
- אוכל
- דלק
- ביגוד
- שונות

 

מילות סיכום
ממרחק 8 חודשים (כשזה נכתב, אנחנו כבר שנתיים וחצי כאן), אנחנו מאוד מבסוטים מחיינו החדשים, ההתחלה לא היתה קלה, עדיין מתמודדים עם קשיי השפה והתקשורת עם הסביבה, עדיין אין לנו חברים רבים אך בהחלט לא מרגישים בודדים כאן. מאחר ואנו עסוקים בהקמת העסק והעתיד שלנו חיינו מלאים בעשייה מלאת תשוקה וסיפוק.

​

לקח לנו כחצי שנה לייצב את עצמנו כאן ולהגיע למצב שמרגישים נוח בבית שלנו, בסביבה שלנו (לנהוג בלי נוויגציה), לאוכל, להתקשרויות האדמינסטרטיביות, לפינוי והפרדת הזבל, לנופים ולשקט (לזה התרגלנו מהר) ולהגיע לחיי שגרה. 

​

ועכשיו, אחרי שהמשפחות שלנו ביקרו אותנו ונתנו לנו את ברכת הדרך, אנחנו מוכנים...
 

אתם מוזמנים להסתכל באתר ולהכיר את המקום שלנו...מקווים שעזרנו במשהו..
להתראות בקרוב : ) 

 

לבלוג רכישת נכס בגרמניה

לבלוג המעבר לגרמניה - הגירסה הנשית

 

ליצירת קשר במייל

eraneisen@hotmail.com